רש"ש על בבא בתרא קע״ד

1 א"ר בר בר חנה אריו"ח כ"מ ששנה כו'. כצ"ל וכ"ה בכה"מ המצויינים:

2 ר"ש ד"ה תן לו. מסור כו' אלא שליחותיה דהאי כו'. וקבלן דכתובה דלקמן ע"כ אינו מפרש כמ"ש הרמב"ם בפי"ז מהל' אישות ה"ט שא"ל הנשאי לזה ואני נותן כו' דשם לא שייך דשליחותיה קעבדא אלא יפרש כמש"כ זקינו רש"י בגיטין מ"ט ב' ובערכין כ"ג ב' וכפי ביאור הנ"י כאן כוונתו בשם הרשב"א ע"ש. והתוי"ט ל"ד בהעתיקו דברי הרשב"ם והרמב"ם יחד ואין זיווגם עולה יפה:

3 תד"ה מיקמי. דודאי אם אין לו נכסים שאין יכול הערב כו'. מה שנמחק בגליון בשם רש"ל מלת שאין אינו מובן וברש"ל נראה דיש ט"ס:

4 תד"ה ואם בע"ב ובמקום כו' כי אם מטלטלין לא כייפינן כו'. כצ"ל בלא ו' וכ"ה במרדכי שהביא המהרש"א:

5 גמרא זה המשיא עצה למכור בנכסין כו'. כצ"ל וכ"ה בכה"מ שהובא זה המאמר:

6 תד"ה בר. ומילתא דרשב"ג מיירי באבא כו'. עי' מה שהקשה המהרש"א. ול"נ דלק"מ דהא ערב אע"ג דאית לי' לא משתעביד. ולאוקמי בקבלן זהו דוחק. גם דא"כ לחנם כתב בדהוה ליה ואישתדוף דלמסקנא דאיירי התוס' קבלן אף דל"ל מישתעביד. ואולי דהמהרש"א אינו תופס לדוחק לפרש ערב דרשב"ג דהיינו קבלן דכן במתניתין דס"פ אמר בן ננס אלא איזהו ערב כו' הלוהו ואני נותן לך. ולר"ח לעיל הוא לשון קבלנות ובערכין לא כתבו התוס' כן אלא לתרץ המקשן מדוע ל"פ כל הני פירכות אמתניתין ע"ש:

7 תד"ה ש"מ. דאי חוזר חוזר נמי במתנתו. היא מימרא דשמואל לעיל קנ"א וההגה שבד"ח טעותא: